קשה לתרגם את וירג'יניה וולף. היא אנגלייה. היא רחוקה. היא מתה מזמן. היא אייקון, היא דגל, מותג של ממש, שכבר נמתח לעשרות כיוונים. מקובל גם לומר שקשה לקרוא את וירג'יניה וולף. אולי. אל המגדלור (1927) הוא ספר איטי, מהורהר, עצוב מאוד,

דברי פתיחה ביום העיון השנתי של המסלולים ללימודי תרגום ועריכה במכללת בית ברל התכנסנו לדבר על השפה העברית, לא פחות ולא יותר. אומרים "השפה העברית" ומיד יוצא מין "אוי" כזה, "אוי" שיש בו הרבה אהבה, כבוד ואינטימיות – וגם הרבה

טקסט שחתום עליו גבריאל גרסיה מארקס מציב לי בימים אלה אתגר תרגומי יוצא דופן, ומעלה שאלות כלליות יותר על שפתנו הדוויה. מדובר בסיפורו המרתק של ימאי קולומביאני שנפל מספינה ושרד עשרה ימים בים הקריבי כשברשותו רק שעון ומפתחות, סיפור שהתפרסם

מארגני הערב ביקשו ממני כותרת, ואני לא הספקתי למסור. בכל זאת המשכתי להתלבט. בהתחלה חשבתי על משהו פשוט כמו – "אם אין קמח", בתוספת שלוש נקודות דרמטיות. אחר כך, מתוך ההרגל להפוך כל הזמן דברים מאנגלית לעברית ולהפך,  הגעתי לנוסח

מלאכתה של המתרגמת היא מלאכה משונה. מצד אחד, מי שנקלעה למקצוע הזה – ורבות נקלעות במפתיע – היא אשה שהשפה יקרה לה. כל מלה חשובה, כל ניואנס דורש התייחסות: המתרגמת היא מטבעה פטישיסטית של המלה הכתובה. מצד שני, נדרשת ממנה