פברואר 2014 . לסופר אנטוניו מוניוס מולינה מלאו כבר 58 שנים. מול חלון הפונה לרחוב מושלג בניו־יורק הוא יושב לכתוב את הספר "כצל נטוי". מלאכת הכתיבה, כך הוא מקווה, תסייע לו להבין טוב יותר את סוד קִסמה של עיר אחת – ליסבון – ואת עולמם של שני אנשים זרים לו. האחד, פושע נמלט שבשנת 1968 מסתתר בליסבון תחת זהות בדויה מבוקש על ידי לא פחות משלושת אלפים מאה וחמישים סוכני אינטרפול, אדם לבן שרצח אדם שחור. ואילו הזר השני, הלא זה הוא עצמו, לפני עשרים ושבע שנים; אב טרי ומיוסר בן 31 , שבמקום לבלות את חופשת חג המולד בחיק משפחתו, בוחר לנסוע לראשונה בחייו לעיר ליסבון. בין חדר שכור בבית מלון צנוע לברים אפלוליים הוא מחפש השראה לכתיבת הספר שלימים יביא לו את פרסומו. לא פחות חשוב מכך, שם הוא גם מוצא מפלט זמני מתחושת המחנק שחש בנישואיו.
כמו זחל האורג מבפנים גולם, קוּר אחר קוּר, כך מולינה, בווירטואוזיות מרשימה,שוזר לרומן רחב יריעה ומרהיב זיכרונות אישיים מחייו עם מאורעות היסטוריים מכוננים, תוך שהוא עוסק בשאלות גדולות על זהות, זיכרון, תשוקה ויצירה.
אנטוניו מוניוס מולינה, זוכה פרס ירושלים לשנת 2013 , נמנה עם סופריה החשובים ביותר של ספרד. מודן, 2017
"התעוררתי מרוב פחד בתודעתו של אחר: מרוב פחד ושיכרון הקריאה והחיפוש. כאילו פקחתי עיניים בחדר שונה מזה שנרדמתי בו. גם בָּעֵרוּת נמשכה בהלת החלום. ביצעתי איזה פשע, או שרדפו והרשיעו אותי למרות חפותי. מישהו כיוון אלי אקדח, ואני הייתי משותק ולא יכולתי להתגונן וגם לא לברוח. עוד טרם התפוגגה לגמרי המודעות לדברים האלה, והסופר הנסתר שטמון בכולנו כבר החל לארוג סיפורים ולהעמיד תפאורות."
להמשך הפרק הראשון ב-e-vrit
להמשך הפרק הראשון ב-e-vrit
עיצוב העטיפה: נועה שניר