כמה מילימטרים בקושי

"הדבר הראשון שהכה בי כשנכנסתי, כלומר הרושם הראשון, היה שאני במקום חשוך וכבד ומוזר ביותר, משהו מעבר לדלתות הסגורות ולתקרות הנמוכות ולכמות האדירה של הדברים שהיו מגובבים לא רק בכניסה אלא גם במסדרון שלאורכו הובילה אותנו מיד האישה, משהו שלא ניתן לקרוא לו אי סדר, כי לא בזה היה מדובר, אלא ליתר דיוק היעדר מרחב, מצד אחד, ומאידך הצורך בכל הדברים האלה, בציוד, אם לדייק – בלוני חמצן ואלונקות ועוד אביזרים אורתופדיים שאני לא יודעת את שמם – בנוסף לפריטים הרגילים שיש בכל בית, עגלת קניות, סולם מתקפל, קופסאות נעליים, מוצרי ניקוי, דברים מכל הסוגים שנערמו גם הם בכל מקום, כי הבית, ובזה יכולתי להבחין כבר מבחוץ, היה קטן למדי."  להמשך קריאה במעבורת