פרנק לויד רייט היה לא רק גאון שחצה כמעט כל גבול בשם אמנותו. הוא היה האבטיפוס של הסלבריטאי, שאותו בנה במו ידיו ובשקידה בעזרתה הפעילה של העיתונות הצהובה האמריקאית, ולא פחות מזה – גבר של נשים.
סאטו טדשי, מתלמד יפני בדיוני של הארכיטקט הדגול, מספר את סיפורו של רייט דרך סיפוריהן של ארבע הנשים בחייו: אשתו הראשונה והמסורה קיטי; אהובתו מיימה צ'ייני, שלמענה בנה את אחוזת טלייסין, מופת של ארכיטקטורה אורגנית חדשנית; אשתו השנייה מוד מרים נואל, היפהפייה הדרומית, אמנית פרנקופילית מופרעת ומכורה למורפיום; ואשתו השלישית והאחרונה, אולגיבנה מילנוף, המונטֵנגרית הצעירה והמיוחסת שהתמסרה כל כולה לבעלה ולמפעל חייו.
הרומן הסוער והנפלא הזה, כתוב ביד האמן של ת.ק. בויל, מאיר את חייו ופועלו של רייט באור חדש ובוחן בחדות ובבהירות את המתח בין גאוניות לבינוניות, בין בוז למוסכמות לקונפורמיזם ובין תשוקה ואהבה להרס עצמי. חרגול/עם עובד, 2012
"ביום שפגש את אוֹלגה לָזוֹביץ' מילָנוֹף הינצֶנבֶּרג, במופע בלט בשיקגו בסתיו 1924, פרנק לויד רייט חש אופטימיות ואפילו עליצות. ייתכן שירד גשם ביום ההוא – אכן ירד גשם, פסים אפורים של ממטרים צבעו את הסביבה הקרובה כמו ציור פּוּאָנְטיליסטי, דמויות שחוחות השתרכו ברחובות תחת תכריכי המטריות שלהן והתחזית בישרה על גשם קפוא ואחריו שלג – אבל מצב רוחו גבר על כל אלה. תמיד ראה בעצמו טיפוס לבבי, עליז ותוסס, מאותם אנשים נדירים שמסוגלים לשנות לגמרי את האווירה בחדר דחוס ברגע שיצעדו לתוכו, ובכל זאת הטלטלה הרגשית שחווה בשנתיים האחרונות – מכל מקום מאז שובו מיפן – שחקה אותו." להמשך הפרק הראשון ב-e-vrit
אורית הראל, "מוטקה": "לא צריך לדעת מראש מי היה רייט כדי להישבות בסיפור. צריך רק לדעת שבויל כותב למיטיבי לכת, כלומר למי שאוהבים ספרות מורכבת ומאתגרת. אותם בויל יהפנט בלי שירגישו. שורה תחתונה: סיפור אמיתי-בדיוני, ספרות איכותית ושונה, חוויית קריאה מהפנטת."
עיצוב העטיפה: תמיר להב-רדלמסר