גבירותי, רבותי, זה לא עסק: הם מתרבים כל הזמן. זה חלק מאורח החיים שלהם, זה חלק מהתָרבות שלהם, אי אפשר לעצור אותם: העניים פשוט ממשיכים להתרבות.
הם מתרבים מדרך הטבע: התינוקות נולדים בקצב מבהיל, וכולם עניים מושבעים כבר מהרגע הראשון. בשנים האחרונות הם מתרבים גם שלא כדרך הטבע, וחלקם בכלל מתחילים את דרכם בתור זקנים מופלגים. גם אנשים לגמרי נורמטיביים, אנשים שתמיד היו משלנו, עוברים פתאום לצד שלהם. זה לא יכול להמשיך ככה, גבירותי ורבותי, מוכרחים לעצור אותם, אחרת הם ישתלטו לנו על המדינה.
כי סך הכול, אם מסתכלים על המציאות, מצבנו טוב. נכון, צריך לדעת איפה להסתכל. מי שמסתובב כל הזמן דווקא אצלם, מפתח כל מיני תיאוריות. גם אנשים רציניים מתבלבלים לפעמים, בעיקר כשמציגים להם מספרים. נו באמת, מספרים. כשמתחילים לבוא לך עם מספרים זה מבלבל. מעצבן אפילו. גרפים, טבלאות – כולנו יודעים שכל אחד יכול לסדר אותם איך שהוא רוצה. וזה בדיוק, בדיוק, מה שקורה עם העניים. תוציא מכל הגרפים האלה את החרדים, תוריד מהטבלאות את הערבים, ותראה שהכול בסדר. אפילו ראש הממשלה אמר. כי זאת כל הבעיה. החרדים, והערבים. וכל הילדים שלהם, שגם הם, כולם, ישר מההתחלה, חרדים וערבים (גם אם לא באותו הזמן).
אבל בשביל זה, גבירותי ורבותי, יש ממשלה. ממשלה חזקה, ממשלה שיודעת לטפל בדברים מהשורש. הבאנו את כל מי שיודע לטפל בערבים, הבאנו את כל מי שמומחה למיגור חרדים, ויחד נפתור את הבעיה. למזלנו, יש בארץ מספיק אנשים טובים שרק מחכים שנעשה את זה סוף סוף. כי הציבור לא מטומטם. הוא יודע שבעניין של הערבים זאת ממש פצצה דמוגרפית. וגם החרדים, דמוגרפים לגמרי.
נכון, מרחב התמרון שלנו לא גדול. אתה זז קצת ימינה, נופלת עליך פצצה אחת. זז קצת שמאלה, נתקל בפצצה אחרת. החבל דק. אבל הציבור לא מטומטם, והציבור – הציבור הטוב, האחראי – מאחורינו. ואנחנו, גבירותי ורבותי, לא פחדנים. תקפנו את הבעיה מהשורש. הורדנו להם בקצבאות, חד וחלק. שיבינו לבד. חשבון הם הרי יודעים: לערבים יש היסטוריה טובה בתחום הזה של המספרים, והחרדים עושים גימָאטריה. ככה וככה הם יבינו, שהם לא יכולים להמשיך לעשות מה שהם רוצים. נכון, את הילדים שהם כבר הביאו אי אפשר להחזיר, אבל אם נתמיד בסופו של דבר הם יפנימו, ונראה את השינוי שכולנו מייחלים לו.
בעניין ההתרבות הלא טבעית העסק קצת יותר מסובך. ההתרבות הלא טבעית של העניים מקפיצה לנו את כל הגרפים. הנכים, הזקנים, המובטלים, עובדי הקבלן האלה שמסרבים לגמור את החודש. איתם באמת קשה. מזל שהציבור שלנו מבין שבעניין הזה אין מה לעשות. זה המחיר: מחיר הקדמה, מחיר הצמיחה, מחיר הביטחון. הציבור שלנו רציני, הציבור שלנו אחראי, והוא ומוכן בהחלט שהם ישלמו את המחיר הזה. והציבור שלנו גם לא אטום לסבל שלהם, ממש לא. הציבור היקר מאכיל את כל האנשים האלה במו ידיו, מכיסו ממש, לציבור יש עמותות שעושות עבודה נהדרת, עבודת קודש בלתי רגילה.
וכדי לא להפחיד את האנשים הטובים האלה, כדי שלא יתייאשו לנו באמצע, נמשיך לדבר על שתי הפצצות. ככה זה יותר ממוקד. ככה אפשר לבנות מאבק ציבורי אמיתי. לעניין הפצצה החרדית נגייס חילונים מסורים, לעניין הפצצה הערבית… נו, שם לא חסר את מי להביא. אז כמו שאתם רואים, הכול מתקדם בכיוון הנכון, צריך רק סבלנות.
וזה, גבירותי, רבותי, המסר שלנו לחג: יהיה בסדר. תנו לנו לטפל בהם. רק עוד קצת זמן, וננטרל את הסכנה: התקציב מעבר לפינה ממש, ואנחנו מבטיחים להילחם בעניים עד חורמה. רק תנו לנו לעשות את העבודה.