א
ולפעמים בכל זאת נדמה שכן, לפעמים הנפש עדיין מתפתה לזה: לכתוב 'אוויר' ולשמוע גם 'אוויר' גם 'עביר', לראות את האל"ף שם בָּראשית כיאה לה, וצורתה פרוצה כיאה לאוויר העביר – ורק אז להגיע אל האוויר עצמו, כי הרי זה כוחו של הכישוף, להשכיח ממשות בסבך המילים. ולנשום, לנשום אז בפליאה, שכל זה נמצא, נוכח וחיוני ולגמרי שקוף, שקוף ולא רק לעין, המתבוננת בחדר ואומרת הוא ריק.