
אגדה
בכפר אחד לא רחוק חיה אשה קטנת אמונה. במבט חורך היתה סוקרת שדות ושבילים ורואה בהם רק קוצים ויבלית, מבוקר ועד ערב היתה רוטנת על תלאותיה ומכאוביה וממאנת להינחם. וכאשר אמרו לה רעים ושכנים ורופאים כי הזמן יעשה את שלו ויביא לה מזור, היו עיניה רושפות ממש, וארס נטף מלשונה.