ביצירת מופת זו, המגוללת את סיפורו של צעיר המוכר נשמתו תמורת נעורים ויופי נצחיים, באים לידי ביטוי שנינותו, ביקורתו החברתית החדה והפרוזה המבריקה של אוסקר ווילד. גיבורו – הדאנדי, ההדוניסט קצר הרוח ןחסר המוסר, שאינו משתנה כלל בעוד תמונתו מזדקנת והופכת דוחה יותר ויותר עם השנים – הפחיד, הקסים, משך ואף השחית קוראים רבים במשך למעלה ממאה שנים.
כשהספר יצא לאור, ב-1891, הוא נחשב למסוכן, טפשי, וולגרי ולא מוסרי ואילו ווילד עצמו כונה "קפדן קשקשני". הספר שימש כהוכחה ל"חוסר צניעות דוחה" במשפטים כנגד ווילד שהביאו בסופו של דבר למאסרו ולהגלייתו. למרות זאת, תמונתו של דוריאן גריי ביססה את מעמדו של ווילד כאחד ממייצגיה החשובים של האסכולה האסטתית שדגלה ב"אמנות לשם אמנות", ויחד עם גיבורה הפכה ליצירה נצחית אשר שרדה את מגבלות הזמן.
פן/ידיעות ספרים, 2006
"The night after I finished the translation, I had a dream. Oscar Wilde was sitting on a beanbag at a party, dressed in chic black. I introduced myself, and told him I had just finished translating his book. The next scene took place in a huge hangar, we were there to have our picture taken for the Hebrew translation's PR. Costumes were available, complete with floppy hats and feather boas. We dressed up and posed: Wilde in front of me, and I holding his hips from behind. In my wish I had only one concern at this point: "I hope he doesn't fart on me". For those unfamiliar with Hebrew let me note, that "farting" and "artsy-fartsy" work the very same way in Hebrew. The avid reader had become a concerned writer: I no longer wanted Wilde's narcissitic aesthetics clinging to me."
The Happy Prince and I – On Translating Oscar Wilde
"בסטודיו עמד ריח עשיר של ורדים, וכאשר רחשה בין עצי הגן רוח הקיץ הקלה נישאו פנימה הבושם הכבד של הלילך, וניחוחם העדין יותר של פרחי העוזרד הוורודים.
ממקומו בפינה, שם שכב על ספה מרופדת כרים פרסיים ועישן כהרגלו אינספור סיגריות, הבחין לורד הנרי בבוהק פרחיו הדבשיים של שיח לַבּוּרנוּם, שענפיו הרוטטים נראו כאילו הם מתקשים לשאת את נטל יופיים היוקד. על וילונות המשי הארוכים שנמתחו על פני החלון הענקי ריצדו מדי פעם צללים משונים של ציפורים עפות, שנראו לרגע כמו ציור יפני, והזכירו לו את ציירי טוקיו חיוורי הפנים, המנסים להעביר תחושה של מהירות ותנועה באמצעות אמנות קפואה מטבעה."
להמשך הפרק הראשון ב-e-vrit
עיצוב העטיפה: נעמה נחושתאי