אגדה

בכפר אחד לא רחוק חיה אשה קטנת אמונה. במבט חורך היתה סוקרת שדות ושבילים ורואה בהם רק קוצים ויבלית, מבוקר ועד ערב היתה רוטנת על תלאותיה ומכאוביה וממאנת להינחם. וכאשר אמרו לה רעים ושכנים ורופאים כי הזמן יעשה את שלו

קראו עוד >>

אלף-בית של ממשות

*מחזור שני*

א ולפעמים בכל זאת נדמה שכן, לפעמים הנפש עדיין מתפתה לזה: לכתוב 'אוויר' ולשמוע גם 'אוויר' גם 'עביר', לראות את האל"ף שם בָּראשית כיאה לה, וצורתה פרוצה כיאה לאוויר העביר – ורק אז להגיע אל האוויר עצמו, כי הרי זה

קראו עוד >>

אלף-בית של ממשות

*מחזור ראשון*

בלי להמציא סיפורים, בלי סיפורים בכלל אבל בלי לחסות תחת גלימת השירה, בלי שורות קצרות לסמן שכאן קורה משהו אחר; ובכל זאת, איך לומר, בכל זאת להביע, לתת למציאות לפעפע מבעד למלים, להידחק דרכן, ביניהן, לתת לשרירות לחתוך באינסוף וכיוון

קראו עוד >>

Sloth and the Soldier

A soldier is manning a dusty roadblock. The roadblock is a border, a frontier: Evil shall not pass. There are many such gates here, only milk and honey flow freely in this land. At one of the more important spots, a

קראו עוד >>

דְּבַר האֵם

לדעתי את נהנית מזה. וזה כבר לא קשור אליו, ובטח לא אלי, וגם לא למה שקרה. זה שאת, אחרי עשרים שנה, עוד רוצה לדבר איתי על זה – זה כבר עניין שלך. זה הכעס שלך, שאת נהנית ממנו. מה יש,

קראו עוד >>

מיומני הקורונה

חזר לו האיש מהמכולת עם שקיות, ושתי ידיו עטויות כפפות. הניח את השקיות על הרצפה והשולחן. שפך הכול מהשקיות אל השולחן, הלך לזרוק את השקיות כי הוא מותק ומנסה לזרום איתי, ועדיין הוא עם הכפפות. אוי הוא נגע בידית! אבל

קראו עוד >>

מחוצה

קברתי את אמא בספר פירקתי לגורמים כרכתי במלים ועוד מלים גילמתי בדמות – והנה באמת נעלמה. עוד מעט תראה אור ארוזה כחפץ, נסחרת בחנות, – אז יהיה הספר למצבה כריכותיו לוחות בטון הכולאים אותה לעד מרחיקים אותה ממני אם ארצה

קראו עוד >>

טייקון עם מצפון

פנייה אישית אל אנשי האלפיון העליון

שבעה מיליון אזרחים יש בישראל, שבעה אלפים נמנים אם כן עם האלפיון העליון. שבעה אלפים – ובהם גברים ונשים, אבות ואמהות, ילדים, צעירים, זקנים וחולים. הרי גם עשירים מזדקנים. וגם עשירים חולים לפעמים. גם אתם, שבעת אלפים המאושרים בישראל, יודעים

קראו עוד >>

רציונלי-אמוציונלי

האולר היה גם שווייצרי וגם מפורק. מי יכול לעמוד במתח כזה. אולר שווייצרי אמיתי, שחלק ממנו, חלק מהכיסוי ליתר דיוק, נעלם. אולר שהיה מתנה יקרה, נוצצת, מתנה שיש בה כביכול איזו הכרה, היכרות: הילדה אוהבת לנסר, לגלף, לבנות. מרשים לה.

קראו עוד >>

תפילת ערב

היה קיץ, והשדיים שלה עוד היו קטנים. כשהלכה ברחוב החם הכול שימח אותה. כמה שנים גרה המשפחה בארץ קרה, שאנשיה מסוגרים בבתים, בחליפות, בגינונים שנותרו זרים לה. יפה היתה בעיניה תל-אביב. אנשים הלכו יחפים, ובנות לבשו חצאיות פרחוניות. המראה הכפרי

קראו עוד >>

שיעור

 הידיים על ההגה כבדות. מקומטות. הוא ממלא את המושב בגוף הענק שלו, הריח המתקתק שלו ממלא את המכונית כולה. אחר-כך תגלה שהזין שלו קצר, עבה. חיוור; בינתיים הוא מציע להראות לה את הקברים של הוריו. זה פיוטי בעיניה, והוא יודע

קראו עוד >>

בית אמיתי

בית. בית אמיתי. שתי קומות ואולי גם מרתף, עליית גג שבה נערם העבר בלי דוחק, גינה מטופחת עם פינות של פרא, מזווה ובו אלכוהול מגוון ופחיות שימורים וחטיפים נהדרים וכל סוגי העוגיות, ומקרר גדול שהאור בו פועל ואין בו חלקים

קראו עוד >>

עכשיו הגוף

עכשיו אני רוצָה לדבר בשם הגוף. הוא הרי מנוע מכל דיבור – אהיה לו אם כן מתרגמת. הגוף פשוט, לפחות מצד רצונותיו. והוא רוצה כמו צמח, רוצה מה שנחוץ, הוא לא יודע אפילו אם טוב לו אם רע, אבל כמו

קראו עוד >>

תודה, לא

וכשנהגה העירה חיפשה את המשפט האחד, המשפט שיהיה גם ברכה גם כישוף, המשפט שינָקה מתוכה את אִמה, ינקה אותה מכל תא שבו נאצר זיכרונה, ימרק אותה מכל תנועה קפוצה ונשימה חפוזה. טיפות גשם זעירות של סתיו הססני ניתזו על השמשה

קראו עוד >>

דן סרבן

דן הוא ילד די קטן עם אף עגול ופה חייכן ילד טוב, חמוד, סקרן, דן הכי אהוב בגן.  "דני בוא," קורא לו תום, "שחק איתי," צועק אז רום, "בוא שחק באבא-אמא," מזמינות גלית וסימה.  ודן תמיד עונה ב"כן." בכל משחק הוא מצטיין. הגננת משבחת: "ילד פלא, איזו נחת!"  אך

קראו עוד >>

האמא של כל הפצצות

גבירותי, רבותי, זה לא עסק: הם מתרבים כל הזמן. זה חלק מאורח החיים שלהם, זה חלק מהתָרבות שלהם, אי אפשר לעצור אותם: העניים פשוט ממשיכים להתרבות.  הם מתרבים מדרך הטבע: התינוקות נולדים בקצב מבהיל, וכולם עניים מושבעים כבר מהרגע הראשון.

קראו עוד >>
סגירת תפריט