לכידתו של אבא זמן

ג'ים הָיָה בְּנוֹ שֶׁל קָאוּבּוֹי וְחַי בְּמִישׁוֹרֵי אָרִיזוֹנָה הַכַּבִּירִים. מֵאָבִיו לָמַד לְהָטִיל אֶת הַלָּסוֹ שֶׁלּוֹ בְּדִיּוּק מוֹפְתִי וְלִלְכֹּד בּוֹ סוּסֵי פֶּרֶא וּפָרִים צְעִירִים; וְאִלּוּ רַק הִשְׁתַּוָּה כּוֹחוֹ לִמְיֻמָּנוּתוֹ, לֹא הָיָה נוֹפֵל בְּכִשּׁוּרָיו מֵהַקָּאוּבּוֹי הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בְּאָרִיזוֹנָה.
בְּגִיל שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה בִּקֵּר לָרִאשׁוֹנָה בַּמִּזְרָח, שֶׁבּוֹ הִתְגּוֹרֵר דּוֹדוֹ צַ'רְלְס, אֲחִי אָבִיו. מִטֶּבַע הַדְּבָרִים הֵבִיא אִתּוֹ אֶת הַלָּסוֹ שֶׁלּוֹ, כִּי הִתְגָּאָה בַּזְּרִיזוּת שֶׁבָּהּ הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ, וְרָצָה לְהַרְאוֹת לְדוֹדָנָיו מָה קָאוּבּוֹי מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת.
הַיְּלָדוֹת וְהַיְּלָדִים הָעִירוֹנִיִּים הִבִּיטוּ תְּחִלָּה בְּעִנְיָן רַב בְּגִ'ים כְּשֶׁהֵטִיל אֶת הַלָּסוֹ שֶׁלּוֹ עַל עַמּוּדִים וּכְלוֹנְסָאוֹת; אַךְ עַד מְהֵרָה הִשְׁתַּעַמְמוּ מִזֶּה, וַאֲפִלּוּ גִ'ים הֶחְלִיט שֶׁזֶּה לֹא סְפּוֹרְט הַיָּאֶה לֶעָרִים.

אַךְ יוֹם אֶחָד בִּקֵּשׁ הַקַּצָּב מִגִּ'ים לְהוֹבִיל אֶת אֶחָד מִסּוּסָיו לַכְּפָר, אֶל שֶׁטַח מִרְעֶה שֶׁהֻזְמַן בִּשְׁבִילוֹ, וְגִ'ים הִסְכִּים בִּלְהִיטוּת. זֶה מִכְּבָר הִתְגַּעְגֵּעַ לִרְכִיבָה עַל גַּב סוּס, וְעַל מְנַת שֶׁיִּדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ חָזַר לַיָּמִים הַטּוֹבִים שֶׁל פַּעַם, לָקַח אִתּוֹ אֶת הַלָּסוֹ שֶׁלּוֹ.
כָּל עוֹד רָכְבוּ בָּרְחוֹבוֹת שָׁמַר עַל אִפּוּק מַרְשִׁים, אַךְ מֵרֶגַע שֶׁהִגִּיעַ לַדְּרָכִים הַכַּפְרִיּוֹת הַפְּתוּחוֹת, הִתְלַקְּחָה רוּחוֹ בְּחֶדְוָה פְּרוּעָה, וְהוּא דִּרְבֵּן אֶת סוּסוֹ שֶׁל הַקַּצָּב עַד שֶׁהֵחֵל לִדְהֹר בִּמְהִירוּת וְאָץ לְדַרְכּוֹ כְּקָאוּבּוֹי אֲמִתִּי.
אַחַר כָּךְ הִתְאַוָּה לְמִדָּה גְּדוֹלָה עוֹד יוֹתֵר שֶׁל חֵרוּת, הֵסִיר אֶת הַמַּחְסוֹם בַּכְּנִיסָה לְשָׂדֶה גָּדוֹל וְהֵחֵל לִרְכֹּב כֹּה וָכֹה בָּאָחוּ וּלְהָטִיל אֶת הַלָּסוֹ שֶׁלּוֹ עַל בְּנֵי בָּקָר דִּמְיוֹנִיִּים בְּעוֹדוֹ צוֹרֵחַ וּמְצַוֵּחַ כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ.

לְפֶתַע פִּתְאוֹם, כְּשֶׁהֵטִיל אֶת הַלָּסוֹ שֶׁלּוֹ לַמֶּרְחָק, נִתְפְּסָה הַלּוּלָאָה בִּדְבַר-מָה וְנִתְקַבְּעָה בְּגֹבַהּ מֵטֶר לְעֵרֶךְ מֵהַקַּרְקַע, וְהַחֶבֶל נִמְתַּח וְכִמְעַט שֶׁמָּשַׁךְ אֶת גִ'ים מֵעַל סוּסוֹ.

הַדָּבָר הָיָה לֹא צָפוּי; יְתֵרָה מִזֹּאת, הוּא הָיָה מֻפְלָא; כִּי הַשָּׂדֶה נִרְאָה חָשׂוּף מִכֹּל וָכֹל. עֵינָיו שֶׁל גִ'ים נִפְעֲרוּ בְּתַדְהֵמָה, אַךְ הוּא יָדַע שֶׁלָּכַד דְּבַר-מָה כַּאֲשֶׁר נִשְׁמְעָה בַּת קוֹל: "הֵי, שַׁחְרֵר אוֹתִי! שַׁחְרֵר, אָמַרְתִּי! אַתָּה לֹא מֵבִין מָה עָשִׂיתָ?"
להמשך קריאה במעבורת

כתיבת תגובה

סגירת תפריט