דן סרבן

דן הוא ילד די קטן 
עם אף עגול ופה חייכן 
ילד טוב, חמוד, סקרן, 
דן הכי אהוב בגן. 

"דני בוא," קורא לו תום, 
"שחק איתי," צועק אז רום, 
"בוא שחק באבא-אמא," 
מזמינות גלית וסימה. 

ודן תמיד עונה ב"כן." 
בכל משחק הוא מצטיין. 
הגננת משבחת: 
"ילד פלא, איזו נחת!" 

אך יום אחד קרה מקרה, 
מקרה עצוב, כואב, קשה 
מקרה של ברוגז לא יפה –  
הנה סיפור המעשה. 

בגן מצאו חתול קטן 
חתול פצפון שחור-לבן 
בבוץ, בגשם מסתובב, 
בודד, רטוב, מסכן, רעב. 

"איך נקרא לו?" תום שאל 
"לא חשוב השם בכלל,"  
ענה לו רום בקול שובב  
ומשך לו חזק-חזק בזנב. 

כל הילדים קופצים, צוחקים, 
"הנה חתול שטוב למשחקים!" 
מושכים בזנב, צובטים באוזניים, 
כולם שמחים, מוחאים כפיים. 

אבל החתול מבוהל, עצוב, 
הפרצוף שלו מכווץ ועלוב, 
חתול אומלל, חתול ביש-מזל, 
חתול שלא שמח בכלל. 

ורום כבר המציא משחק חדש – 
 "נבנה לו בית מבוץ ומקש, 
"נדחוף אותו פנימה, נשים  אבנים,
נראה כמה זמן יישאר בפנים." 

"לא ולא!" אומר אז דן, 
"במשחק הזה אני לא מוכן. 
"זה משחק מרושע, מגעיל  וכואב, 
אני לא בעסק, אני מסרב!" 

"כולם משחקים," אומרת לו סימה, 
"בוא תצטרף, יאללה, קדימה!" 
וגלית מוסיפה, "תהיה עם כולם, 
תראה איזה יופי, כיף מושלם." 

"יש דברים שלא עושים, 
"לא תמיד כולם צודקים," 
אומר לה דן והולך לצד, 
יושב עצוב, יושב לבד. 

"דני, אל תלך לצד," 
אומר לו תום, "זה לא נחמד. 
"תהיה עם כולם, תהיה חבר, 
"חבר נחמד, חבר עוזר." 

"לא ולא!" אומר שוב דן, 
"במשחק הזה אני לא מוכן. 
"זה משחק מרושע, מגעיל וכואב, 
אני לא בעסק, אני מסרב!" 

עכשיו כולם כועסים, נרגזים, 
"הפעם דן ממש הגזים! 
"איזה מין סרבן-שחצן –  
"לא רוצים אותך בגן!" 

אבל סימה שומעת פתאום יללה, 
יללה קטנה, חלושה, אומללה. 
"תראו," היא אומרת, "תראו מה קרה! 
"החתול בוכה! זה ממש נורא!" 

"די!" אומר רום, "תפסיקי מייד! 
"זה לא איכפת לאף-אחד." 
אבל סימה ניגשת אל דן, מתיישבת, 
"לא מוכנה. גם אני מסרבת!" 

ופתאום גם תום מסתכל בחתול, 
ואומר לרום, "מספיק עם התעלול! 
"אני יושב בצד עם דן, 
כשבגן מציקים, גם אני סרבן!" 

וכך עוד ועוד ילדים מצטרפים, 
מתקרבים אל דן, יחד יושבים, 
ורום מבולבל, וקצת מתבייש, 
וכבר לא מתווכח, ולא מתעקש. 

הגננת שומעת שקט, דממה, 
יוצאת לחצר, לראות מה קרה. 
בשורה יושבים כל ילדי הגן 
ומולם חתלתול שחור-לבן. 

ורום מסביר בקול נרגש, 
קול נחמד, קול חדש –  
"היום החלטנו, בנות ובנים, 
"להיות כולנו סרבנים." 

"ניתן לו חלב," אומרת סימה, 
"הוא כזה קטן, ואין לו אמא." 
החתול שמח, "מיאו, כיף בגן!" 
והופ, בדילוג, מתיישב על דן.