טוֹטוֹ הוא ילד רגיש, מוכשר ושונה, הגדל בעיירה מאובקת אי־שם בלב הפמפס של ארגנטינה בשנות השלושים של המאה שעברה. בהתמודדותו עם סביבה משמימה ולפעמים עוינת הוא מוצא מזור בקסמם של הסרטים ההוליוודיים של התקופה, תשוקה שהוא חולק עם אימו. סביבו רוחשים החיים הלא קלים של משפחתו, של נערות ונערים בני דורו ועוד מתושבי המקום.
לכל אחד מאוויים, חרדות, אשליות ואכזבות משלו. ובמציאות הנידחת הזאת, הדברים נמדדים לאור האידיאלים הנוצצים והרגשניים של הניבטים ממסך הקולנוע. כל זה מוצג בסדרה של מונולוגים פנימיים חושפניים, כאובים אך גם מצחיקים, כתובים בלשון מדוברת חסרת עכבות – וללא קול סמכותי של מספר.
פואיג היה בן דורם של סופרי ה"בום" הלטינו־אמריקאי (גרסיה מרקס, ורגס יוסה, פואנטס), אבל עיסוקו המסיבי בתרבות פופולרית מסמן מגמות מאוחרות יותר. בין השאר הוא מחבר הרומן "נשיקת אשת העכביש", שגם הוסרט. "בגידתה של ריטה הייוורת", רומן הביכורים שלו, ראה אור לראשונה ב־1968. בעיירת הולדתו שרפו את הספר, אך זה לא מנע את הצלחתו הגדולה בארגנטינה ובעולם. עם עובד, 2018
אוהד זלצר זובידה, הארץ: אני סמוך ובטוח שספר זה טמן בחובו אתגר תרגומי כביר… תרגום של זרמי תודעה נדמה לי כמשימה קשה ביותר, וליה נירגד צלחה אותה בגבורה. בכל המונולוגים שבהם הטון מדויק והזרם שוטף וקולח ניכרת יד עדינה ואינטליגנטית של מתרגמת מנוסה. אבל יש החלטה תרגומית אחת, שמלווה את כל הספר, שלא היתה לטעמי כלל. זאת נוגעת לאחת הסוגיות המורכבות של התרגום: קללות וסלנג.
כל החלטה בסוגיה זו כרוכה בוויתור. תרגום סלנג וקללות לכאלה לועזיות גנריות (כמו שיט, פאק וכדומה) כרוך בוויתור על הטון ועל ה"מקומיות", תעתיק של שפת המקור בתוספת הערות שוליים כרוך בהפניות רבות שמפריעות לקריאה השוטפת, ותרגום המלים והביטויים למקבילותיהם בשפת היעד מוביל לעתים קרובות לאנכרוניזם. אין תשובה אחת לסוגיה זו, אבל במקרה דנן אוכל לומר בביטחון שהעדפתה של המתרגמת לדבוק בטון העולה מן המקור וללקות בתמורה באנכרוניזם אינה משתלמת."
עיצוב העטיפה: דורית שרפשטיין