הרומן היפהפה של וירג'יניה וולף מ-1927 מתחלק לשלושה חלקים. ראשית מוצגת הסצנה של משפחת רמזי הגדולה בחופשת קיץ לפני מלחמת העולם הראשונה, על אורחיה, משרתיה, רכושה וסגנון חייה, וכן טיול דחוי למגדלור מרוחק שהבן הצעיר, ג'יימס, משתוקק להגיע אליו. החלק השני של הרומן עוסק במה שקורה לאחר מכן, לבני המשפחה ולאנגליה, והחלק האחרון מכנס מחדש את הדמויות שנותרו מהסצנה הראשונה כד לצאת למסע אל המגדלור, שהוא עתה שונה כל כך מזה שציפו לו.
אל המגדלור הוא, בעת ובעונה אחת, תיאור אימפרסיוניסטי של חופשה משפחתית, והרהורים על נישואים, על הורות וילדות, על יגון, ועל עריצות ומרירות. השימוש שהוא עושה בטכניקה של זרם התודעה, בזכרונות ופרספקטיבות משתנות, מעניק לרומן תמצית אינטימית פואטית שייצגה, בתקופה בה פורסם, התנגדות מוחלטת לערכים הספרותיים הוויקטוריאניים והאדוארדיים.
פן/ידיעות ספרים 2009
כמה הערות משלי על התרגום: "קשה לתרגם את וירג'יניה וולף בתל אביב, שם מונח בבתים רבים התרגום הקודם של מאיר ויזלטיר, תרגום שעבור רבים (ובעיקר רבות) הוא-הוא הטקסט של וירג'יניה וולף. מה שנקרא 'תרגום קנוני.'
ראשית עלי לומר, שיש בי ספק עמוק לגבי עצם המושג 'תרגום קנוני'. טקסט קנוני, אולי. אבל לטקסט המתורגם מעמד אחר לגמרי, טנטטיבי מטבעו. הוא ניסיון לבטא בשפה אחת את אשר נכתב בשפה אחרת, במקום אחר, לקוראים אחרים, בעלי רגישויות אחרות. ניסיון שלעולם מושפע מהזמן ומהמקום, אך גם מפרשנותם האישית של המתרגם או המתרגמת.
התרגום הנוכחי של 'אל המגדלור' אינו עוסק על כן באופן ישיר בקודמו. הוא אינו מבקש 'לחדש אותו' או לבצע בו כל מעשה אחר. אין בו שום שאיפה לעדכן את העברית של ויזלטיר, ובוודאי לא לעדכן את וולף. רק עיקרון אחד מנחה אותו – כבוד עצום לטקסט, ושאיפה למסור אותו על כל דקויותיו וצורותיו, לרבות האסתטיקה הגחמנית שלו."
לפרק הראשון ב-e-vrit "'כן, בוודאי, אם יהיה יפה מחר,' אמרה גברת ראמזי. 'אבל תצטרך לקום עם הציפורים,' הוסיפה.
"לבנה הסבו המילים אושר בלתי רגיל, כאילו הוחלט שהטיול אכן יצא לפועל, והפלא שייחל לו, במשך שנים על שנים כביכול, יהיה, כעבור חשכת לילה אחד ושיט בן יום, בהישג יד."
נעמה צאל, הארץ: "הניסיון לחמוק מעריצותו של המוצק, חתירתה של וירג'יניה וולף אל עבר 'החילופין והזרימה הנצחיים', של הקיום – שהמונח 'זרם תודעה' אינו מקיף את כולו, כי הרי הזרימה והחלופיות שוולף לוכדת אינם שייכים רק לתודעה – מחישה את המפגש עם היבט אחר, קודר, של אותה חלופיות נזילה: 'הכל הולך ומתרפט מקיץ לקיץ. המחצלת דוהה; הטפט מתקלף. כבר אי-אפשר לנחש שהפרחים המודפסים עליו הם ורדים'."
עיצוב העטיפה: עדה רוטנברג