"1982. בלעדיה, כבר שנים, מלמלי, 'מה?' 'הא?' 'ששש' אל המקרר המפשיר, שחורק, דואב, נאנק, עד שגוש הקרח האחרון נושר כמובס מתקרת המקפיא.
"חִלמי, ובחלומותייך ירחפו בין צמרות העצים תינוקות עם אישיות כלבלבית, כרסתניים כמו בלונים במצעד.
"הלב המלאכותי הקבוע הראשון מושתל בניתוח.
"מישהו למעלה מנגן בחלילית 'לעולם לא תצעדי לבדך'. עכשיו הוא עובר ל'אוקלהומה!' כנראה יש לו חוברת של רוג'רס והָמרסטיין."
להמשך קריאה במעבורת
Lia Nirgad
ליה נירגד